היסוד המרכזי של רוב מבקרי המקרא המאוחרים היא ההנחה כי התנ"ך כולו נכתב או נערך תחת השלטון של ממלכת יהודה, ולפיכך תוכנו עוצב כביכול בהתאם לצרכיהם המדיניים והפוליטיים של מלכי יהודה.
ואולם, הסיבה שטיעון זה מצליח להתקבל על ליבות בני האדם נובע בעיקר מסיבה אחת פשוטה - אנשים לא יודעים מה כתוב בתנ"ך. אילו ידעו היו מבינים שהתנ"ך הוא הספר האחרון שניתן לומר עליו כי הוא משרת את האינטרסים של ממלכת יהודה. ישנם דוגמאות רבות לכך, אולם הפעם נעמוד על נקודה אחת בלבד - סיפור לידת השבטים.
בתקופת התנ"ך עם ישראל נחלק לשני ממלכות - ממלכת יהודה וממלכת ישראל. מלכי יהודה, שהיו צאצאים של דוד המלך, נמנו על שבט יהודה, מזרעה של לאה, ואילו מלכי ישראל נמנו על שבט אפרים, מזרעה של רחל אמנו.
החלוקה בין שני הממלכות כחלוקה בין שבט יהודה לשבט יוסף, מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך.
למשל - הנביא יחזקאל מתנבא על איחודם מחדש של שני הממלכות
»להמשך